מסימו אינטרוביין

בני ברוך

בני ברוץ 'טימלין

 1884 (ספטמבר 24):  יהודה אלווי אשלג נולד בוורשה שבפולין.

1907 (22 בינואר): ברוך אשלג, בנו של יא אשלג, נולד בוורשה, פולין.

1921: YA Ashlag עבר לארץ ישראל עם משפחתו.

1946 (31 באוגוסט): מיכאל לייטמן נולד בוויטבסק, בלארוס.

1954 (7 באוקטובר): YA Ashlag נפטר בירושלים ביום כיפור.

1974: לייטמן היגר לישראל מברית המועצות.

1979 (2 באוגוסט): לייטמן הפך לתלמידו של ברוך אשלג.

1991 (13 בספטמבר): ברוך אשלג נפטר בבני ברק, ישראל.

1991: לייטמן הקים את בני ברוך כקבוצת לימוד בדירתו בבני ברק.

1997: בני ברוך השיקה את אתר האינטרנט הראשון שלה. לייטמן החל את תוכנית הרדיו השבועית שלו ברדיו הישראלי.

2001: מטה בני ברוך עבר לפתח תקווה.

2004: לייטמן קיבל את הדוקטורט. מהמכון לפילוסופיה של האקדמיה הרוסית למדע.

2007: בני ברוך הקימה תוכנית ששודרה בערוץ "קארמה" בטלוויזיה בכבלים הישראלית והן בערוץ המקומי של הטלוויזיה הישראלית.

2008: בני ברוך רכשה ערוץ טלוויזיה משלה בישראל, ערוץ 66.

2011: ארבות, השלוחה הפעילה החברתית של בני ברוך, הוקמה.

2013: ביחד, מפלגה פוליטית מקומית שהוקמה על ידי סטודנטים מבני ברוך, התייצבה כמפלגה הפוליטית הנבחרת ביותר בבחירות המוניציפאליות בפתח תקווה.

2014 (1 בינואר): מטה בני ברוך עבר לבניין חדש בבעלות הקבוצה בפתח תקווה.

היסטוריה / היסטוריה

בראשית המאה השלוש עשרה, הפך קורפוס של טקסטים המשדרים גוף של "חוכמה עתיקה", תיאורטית ומעשית, כידוע כקבלה בכל העולם היהודי. באותו המאה השלוש עשרה, הסמכותי ביותר משפט הקבלה " זוהר, [תמונה מימין] הופיע לראשונה בספרד, אם כי הוא יוחס לרב יהודי מהמאה השנייה, שמעון בר יוחאי. במאה ה -16, יצחק רבין (1534-1572), רב מצפת, שהיה אז חלק מסוריה העותומנית, הידוע גם בשם "הארי" (האריה), הופיע כמתורגמן הבולט ביותר של הקבלה.

במאה השמונה-עשרה נבלמה הקבלה על ידי המודרניסטים שבאו בעקבות הגרסה היהודית של ההשכלה. הם ראו בחכמת הקבלה כמעט שאינה תואמת את מה שהם ראו כמודרניזציה של היהדות. הממסד התרבותי של מדינת ישראל שהוקמה זה מכבר הושפע ממסורת זו, ובעקבותיה היה יחס דו-משמעי לקבלה. חוקר הקבלה האקדמי, גרשם שלום (1897-1982), עבר מגרמניה לירושלים ב- 1923 והיה נערץ. שלום, לעומת זאת, פירש את הקבלה כבעבר של העבר, זרם חשוב בחשיבה היהודית, ראוי ללימודים היסטוריים באוניברסיטאות, אך עם מעט מאוד לתרום לתרבות היהודית בת זמננו. שלום יצר את הקטגוריה של "המיסטיקה היהודית", כמשהו שטיפח ואיחד את הקהילה היהודית בגולה, אך בסופו של דבר הוחלף על ידי היהדות הנאורה והציונות. עמדה זו היתה משותפת לישראל על ידי רבים שהאמינו כי, כפי שחשבת הקבלה הייתה בעבר, גלגוליה העכשוויים היו מיושנים, ריאקציוניים ואמונות תפלות, ואינם עולים בקנה אחד עם הציונות והסוציאליזם. רבנים בולטים של הקבלה עלו לישראל ממזרח אירופה, מצפון אפריקה ומתימן, אך תהילתם היתה מוגבלת לתרבות המשנה החרדית.

שני רבנים בולטים קידמו, עם זאת, השקפות שונות והכינו את מה שיהפוך מאוחר יותר להחייאת הקבלה בסוף המאה העשרים. אברהם יצחק (1865-1935), שהפך לרב הראשי הראשון של ישראל, שילב את הקבלה במערכת הלאומנית היהודית שלו ועמד על כך שהקבלה תואמת את הציונות. יהודה הלוי אשלג (1884-1954) הגיע לארץ מפולין, ובתמורה הציע גרסה של הקבלה התואמת את הסוציאליזם באמצעות התיאוריה שלו על "קומוניזם אלטרואיסטי".

אשלג [תמונה מימין] נולדה בוורשה במשפחה חסידית. הוא ניבא את רוב היהודים שיישארו שם פולין תמות, וניסה לשכנע את הקהילה היהודית המקומית להגר לפלשתינה לפני שיהיה מאוחר מדי. הוא אף הזמין מראש קרוואנים מסקנדינביה כדי לארגן קומונה קטנה בארץ-ישראל, שבה יוכלו יהודי פולין לחיות ולעבוד בשיזוף, אך מאמציו לא הצליחו. יהודים חרדים וחילונים בפולין התנגדו לתוכניותיו. בסופו של דבר, הוא עבר לפלשתינה לבדה ב- 1921.

אשלג הציע פרשנות חדשה לקבלה של לוריא, שכללה עניין מיוחד בנושאים חברתיים. הקומוניזם האלטרואיסטי פירושו, מבחינתו, כי הקבלה תשכנע בסופו של דבר את בני האדם בצורך לעבור מאגואיזם לאלטרואיזם, ובכך לבנות חברה שוויונית. לטענתו, חברת המודל הזו תושג באמצעות טרנספורמציה אנושית ולא מהפכה פוליטית.

אשלג היה ידוע בשם בעל הסולם, "בעל הסולם", כי הוא היה המחבר של סולם, "הסולם", פרשנות על זהר. הוא גם כתב פרשנויות חשובות ליצירותיה של לוריא, כולל "חקר עשר הספירות" (תלמוד ספר שפירא) ו"בית שער הכוונות "("בית שער הכנות), כמו גם מאמרים ומאמרים חברתיים. בתוך ה סולם, פירש אשלג זוהר על פי הבנתו את הקבלה הלוריאנית. אשלג גם האמין שהמועד לגילוי הקבלה, שנשמר בסוד במשך מאות שנים, הגיע סוף סוף. בעבודותיו של אשלג יש גם רמזים לכך שהזמן בשל ללמד קבלה לא-יהודים, נושא שיפתח תלמידיו.

יהודה אשלג נפטר ביום כיפור בשנת 1954. כפי שקורה לעתים קרובות בארגונים רוחניים, אחדות הקבוצה שלו לא שרדה את מותו. אשלג הותיר ארבעה בנים, ושניים מהם הקימו בתי ספר קבליים ונלחמו זה בזה בסכסוך משפטי על זכויות היוצרים על יצירת אביהם. הם היו ברוך שלום הלוי אשלג (1907-1991) ובנימין שלמה אשלג (1910-1984). תלמידיו האחרים של אשלג עקבו אחרי אחד ממקורביו הקרובים ביותר של מורם, יהודה צבי ברנדווין (1904-1969), שהפך לגיסו של אשלג דרך נישואיו השניים והקים ענף נפרד. היו סטודנטים אחרים של אשלג שניסו להקים ארגונים עצמאיים, אך הם זכו להצלחה מוגבלת מאוד.

הסניף של בנימין שלמה נותר הקבוצה הקטנה יותר. הוא הקים סמינר בעיר החרדית בני ברק, שנקרא ישיבת מוהר"ל. לאחר מותו נמשכה עבודתו בבני ברק, בנפרד, על ידי בניו שמחה אברהם אשלג ויחזקאל יוסף אשלג, ואחר כך על ידי אחיינו יהודה בן יחזקאל יוסף אשלג, ועל ידי תלמידו הרב עקיבא אורזל, ראש עטרת שלמה. מכון אשלג.

באשר לברנדווין, תוך שהוא ממשיך בעבודתו של אשלג להפצת הקבלה, הוא הפך לראש המשרד לענייני דתותההסתדרות, איגוד העבודה הישראלי, שלא הצליחה להרים גבות בקרב מקובלים חרדים. סניף ברנדווין חולק עוד יותר במותו בשנת 1969 בין שלוש קבוצות עיקריות שונות. מספר קטן חיפש את הנהגת בנו, הרב אברהם ברנדווין (1945-2013), שרק אחר כך בחייו הגיע לקבל את התפקיד הזה. אחרים עקבו אחר הרב פייבל ס 'גרוברגר, שלימים נודע בשם פיליפ שגרה ברג (1927-2013), [תמונה מימין] שהתחתן עם אחייניתו של הזקן ברנדווין, אם כי בסופו של דבר התגרש ממנה בשנת 1971. הסניף של ברג, שביים לאחר מותו בשנת 2013 על ידי אלמנתו קארן ושני בניו, רכש מעמד בינלאומי כמרכז קבלה. זה התפרסם לאחר שזמרת הפופ מדונה וסלבריטאים הוליוודיים אחרים הצטרפו לארגון.

את הענף השלישי הנפרד עם שורשים בתורתו של ברנדווין הקים חתנו מרדכי שיינברגר, שהפך לראש הקהילה אור הגנוז, בגליל העליון. הקהילה חרדית וכוללת מספר בעלי תשובה (כלומר של יהודים חילונים שהוסבו לאחרונה לאורתודוקסיה) בעוד שהיא מנסה ליישם את הרעיונות החברתיים של אשלג לגבי "קומוניזם אלטרואיסטי". כמו כן, היא מפעילה מכללה לרפואה טבעית בשם אלימה, בראשות הרב יובל הכהן אשרוב, דמות פופולרית בסביבת הריפוי האלטרנטיבי הישראלי.

הקבוצה העיקרית השלישית של תנועות רוחניות שהלכה בעקבות יהודה אשלג, מקורו בבנו הבכור, ברוך אשלג, המכונה רבאש ונחשב בעיני רבים כממשיכו האמיתי של אביו. ברוך התגורר תקופה מסוימת במנצ'סטר, אנגליה, שם היה אחד ממדריכיו של הפילנתרופ היהודי המפורסם, הרב סולומון דייוויד ששון (1915-1985).

עם שובו לארץ, ברוך (תמונה מימין) ניהל חיים צנועים, ולימד קבוצה של תלמידים נבחרים בבני ברק. בסופו של דבר, על ידי לימוד והערות על יצירות אביו, הוא האמין כי תורתו העיקרית של יהודה אשלג היא כי יש להפיץ את הקבלה למעגלים גדולים יותר. הוא החל ללמד בכמה ערים וכן הרחיב את עבודתו ובית הכנסת בבני ברק. תרומתו העיקרית של ברוך לקבלה האשלגית הייתה התפיסה לפיה הקבלה נלמדת בצורה הטובה ביותר ומופעלת בקבוצת סטודנטים, באמצעות מאמציהם להשיג את מה שהוא מכנה איכות ההענקה. הוא גם הדגיש כי האבולוציה הרוחנית של אנשים מושפעת מאוד מהסביבה, וניסה להתאים את תורת אביו בנושא "קומוניזם אלטרואיסטי" לאקלים חברתי חדש.

כפי שקרה בענפים אחרים, לאחר מותו תלמידיו התחלקו לקבוצות שונות. אנשי החרדים בקהילת ברוך בבני ברק, כולל אלה שהתחתנו עם בנות האדון, ביקשו מבנו של ברוך, שמואל אשלג (1928-1997), להנהיג את הקהילה. שמואל היה א שוחטכלומר אדם שהוסמך על ידי בית משפט יהודי לשחוט בעלי חיים למאכל באופן הקבוע בחוק העברי, ועבד ככזה בארגנטינה. עם זאת, רוב התלמידים לא קיבלו כי שמואל צריך לרשת את ברוך רק בגלל שהיה בנו. חלקם עקבו אחר אברהם מרדכי גוטליב, שהקים את מכון ברכת שלום. הקבוצה של גוטליב כללה בעיקר יהודים חרדים, עם רובם בעלי תשובה. בית הספר "נהורה" וסניף ההוצאה לאור "נהורה פרס", הנמצאים כיום בהנהגתו של ג'דידה כהן, עוקבים אחר תורתו של גוטליב, אך גם מנסים להביא את הקבלה לקהל יהודי גדול יותר, בעיקר באמצעות האינטרנט. אחרים שלמדו במשך שנים אחדות עם ברוך הקימו את הארגונים שלהם בארצות הברית. הם כוללים את פיבל אוקוביטה ממכון הקבלה של אמריקה, ואת הרב אהרון בריזל, שמציע גרסה חסידית של תורתו באמצעות החסידות באשלג בניו יורק. קומץ תלמידיו האחרים של ברוך, כולל חתנו יעקב משה גרניר ואדם סיני דרך ארגון "הסולם", ממשיכים גם ללמד את ישראל בקבוצות קטנות של חרדים.

לעומת זאת, כשברוך נפטר, רק לחלק מתלמידיו היה רקע חרדי. רבים הובאו לברוך על ידי מיכאל לייטמן, שטענתו להיות היורש המיועד לרב"ש אושרה על ידי אלמנתו של ברוך, פייגה ועל ידי תלמידיו הבכירים של אשלג הצעיר, כולל כמה מהחרדים. לייטמן הוא שמקורו של בני ברוך.

מיכאל לייטמן [תמונה מימין] נולד בוויטבסק, כיום בבלרוס, באוגוסט 31, 1946. הוא מכונה הרב או הרב על ידי תלמידיו כתואר מכובד, מכיוון שהוא אינו רב מוסמך ולמעשה אינו פועל ככזה על ידי הובלת שירותי דת. מעניין שהרקע של לייטמן הוא לא בדת אלא במדע. הוא למד ביו-קיברנטיקה ברוסיה, עבד במכון לחקר הדם בסנט פטרסבורג, ואפילו החל דוקטורט. בשטח הזה. עם זאת, הוא נעשה יותר ויותר מרוצה מהתשובות שיש למדע העכשווי להציע לשאלות העמוקות ביותר לגבי משמעות החיים. הוא בילה שנתיים בליטא כסרבניק (כלומר אזרח סובייטי יהודי שסורב להיתר להגר לישראל). לבסוף הצליח לעבור לישראל בשנת 1974. מכנים אותו ד"ר לייטמן על בסיס הדוקטורט. תואר שהשיג ברוסיה בשנת 2004 מהמכון לפילוסופיה של האקדמיה הרוסית למדע.

ב 1976, לייטמן התחיל לחפש תשובות לשאלות שלו בדת, למרות שהוא היה מעוניין יותר בהיבטים "הפנימיים" שלה מאשר בפרקטיקות החיצוניות. הוא למד בכפר ליובאוויטש בכפר חב"ד, שם שמע לראשונה על הקבלה. הוא חקר הקבלה בעצמו ועם כמה מורים. הוא למד גם אחת מחוגי ברג במשך חודשיים וקיבל שני שיעורים פרטיים של מנהיג מרכז הקבלה, מה שהשאיר אותו בלתי מרוצה בגלל תורת הסגנון החדש. לאחר שבדק את סגנונות ההוראה של מקובלים מובילים אחרים, בסופו של דבר, ב- 1979, מצא לייטמן את ברוך אשלג, שבאותו זמן היו לו שישה או שבעה סטודנטים בלבד בעיר החרדית בני ברק. במהלך שתים-עשרה השנים שלאחר מכן נשאר לייטמן עם ברוך, שירת אותו ולמד יומם ולילה בחבורתו, וגם ביחידות. גם לייטמן שמר על התעניינותו במדע, והוא שומר עד היום על שיתוף פעולה עם הפילוסוף ההונגרי החשוב של המדע ארווין לאסלו.

בני ברוך ("בני ברוך", בהתייחס לברוך אשלג) החלה בשנת 1991, לאחר מותו של ברוך אשלג, כקבוצת לימוד צנועה בדירתו של לייטמן בבני ברק. למעשה, כאמור קודם, רוב חסידיו של לייטמן לא היו יהודים אורתודוכסים. רבים מהם היו יהודים ישראלים ממוצא רוסי, אוכלוסייה בה אחוז האורתודוקסים נמוך מבחינה היסטורית. אף על פי כן, הם ניסו להסתגל לחיים בבני ברק. מספרם גדל, ככל שיותר ביטא את הרצון ללמוד על אשלג הבכור ובנו באמצעות תלמידו כה קרוב של האחרון כמו שהיה לייטמן. פריצת הדרך הגיעה ב -1997, עם תחילה האינטרנט ושידורי הרדיו בשידור חי מאוחר יותר. השימוש השיטתי בטכנולוגיות חדשות בשנים הבאות הפך קבוצה מקומית לתנועה בינלאומית, כאשר קבוצות לימוד נוכחו בכמה מדינות. המטה הועבר מבני ברק לפתח תקווה, באזור שמצפון-מזרח לתל אביב. ההרחבה באמצעות הטכנולוגיה נמשכה בשנת 2007, עם תוכנית טלוויזיה של בני ברוך ששודרה דרך הטלוויזיה הישראלית. בשנת 2008 רכשה בני ברוך ערוץ משלה, ערוץ 66, הידוע בכינויו "ערוץ הקבלה". שני ערוצי טלוויזיה באינטרנט בשם Kab.tv (המשדרים את ערוץ הטלוויזיה) ו- Open TV, חברת הפקת טלוויזיה המכונה ARI Productions, ואתרי האינטרנט www.kabbalah.info ו- www.kabbalahmedia.info, האחרונים ארכיון ענק של וידיאו. והקלטות שמע וטקסטים, נותרו עד היום כלים חיוניים להפצת תורת הקבלה של בני ברוך.

למרות השימוש השיטתי בטכנולוגיה, בני ברוך עדיין מסתמך בעיקר על האינטראקציה האישית של לייטמן עם חסידיו, שהוא מכנה "סטודנטים". הוא עדיין מלמד מדי יום, למעט כאשר הוא נוסע, במרכז הבינלאומי בפתח תקוה.

דוקטרינות / אמונות

בעיני לייטמן, הקבלה והמדע אינם תחומים נפרדים, ולמעשה הקבלה היא הרמה האולטימטיבית של המדע לתקופתנו. לייטמן גם טוען, כנגד פרשנויות שונות של יהודה אשלג, שהוא לימד שיש להפיץ את הקבלה לכולם, כולל לא-יהודים. בציטוט כתביו של יהודה אשלג, לייטמן סבור כי יש לפרש כראוי התייחסויות לישראל וליהודים בכתביו של אשלג הבכור. ישראל היא מילה הקשורה למושג שיש לה רצון "להשיג" את הבורא. המילה "ישראל" באה, מלמד בני ברוך, מ ישר אל, פשוטו כמשמעו "ישר כלפי אלוהים", והוא מתייחס האנושות כולה. אשר ליהודים, אחרי אברהם הם התחילו לקרוא לעצמם יהודית, טוען לייטמן, מן המילה Yichud (משמעות "אחדות", "איחוד"). יהודי הוא, אם כן, לא אזרחות אלא השקפת עולם.

עמדתו האוניברסלית של לייטמן בנושא הפצת הקבלה מבוססת על חזון היסטורי מאוד ספציפי. אברהם, מלמד לייטמן, היה בבלי (לא יהודי) שגילה את עקרונות הקבלה בבבל. כאשר האגו התפרץ לראשונה בבבל, אברהם קרא לאחיה של בבל להתאחד על כך, באמצעות שיטת הקשר שגילה (כלומר חוכמת הקבלה), אך רק מעטים הקשיבו. מי שהחליט ללכת בעקבות אברהם נקרא ישראל על שם רצונם לדבוק בכוח הטבע (כלומר בבורא). עם אברהם ו"ישראל "המקורי שלו החל תהליך מחזורי של ירידה לאגואיזם ועלייה מעליו, עם רגעי שחיתות של האחדות ואחריהם ניסיונות להחזרתה. ה"דרגה "הרוחנית הגבוהה ביותר השיגה עם ישראל בתקופת בית המקדש הראשון, כאשר הם אוחדו מעל האגו שלהם באהבה הדדית. מצב רוחני זה הביא להצלחה בכל תחומי החיים. אך ההצלחה הרוחנית והחומרית של עם ישראל לא הספיקה, שכן לפי אשלג מטרת הבריאה צריכה להתבטא בכל האנושות. לפיכך, עם ישראל נאלץ ליפול מרמת ההצלחה הגבוהה שלו, כך שבהמשך יתערבב עם האומות ובסופו של דבר יחזור לדרגת האחדות הרוחנית הגבוהה יותר שלהם, רק שהפעם ישתף אותה עם כל העולם.

בסוף ימי בית ראשון עם ישראל החל ליפול ממידת האחדות שלו. צמיחת האגו וחוסר היכולת להתעלות עליו לאהבת אחים הביאו לנפילה מהדרגה הרוחנית הגבוהה של ישראל, שהביאה להרס בית ראשון ובית שני. חורבן בית המקדש השני היה ההתפרצות הקיצונית ביותר של אגואיזם בתוך האומה הישראלית. כתוצאה מכך, מלמד בני ברוך, לאחר סיום כתיבת ספר הזוהר, הורה שמעון בר יוחאי לשמור עליו בסוד עד להופעת דור אשר יוכל לעמוד בפני צמיחת האגו. עם זאת, תקופת עלייה חדשה וזמן של ניקוי סופי נחנכה על ידי לוריא, שפתח את לימוד הקבלה לכל היהודים, והגיע לשיאו עם יהודה אשלג, שפתח אותה גם בפני לא יהודים.

לייטמן מתייחס גם לתורת הרצון של יהודה אשלג, שהוא מעדיף לקרוא "רצון:" "הרצון הוא שורש התודעה ולא השכל שורש התשוקה." הרצון שולט בכל הפעילויות האנושיות, אך עם זאת ישנן רמות שונות של רצון. הרמה הראשונה כוללת את הרצונות הראשוניים, הפיזיים, החל מהרצונות הבסיסיים לאוכל ולמין. הרמה השנייה נוגעת לכסף ולעושר. השלישי, כוח ותהילה. הרביעי, ידע. בני אדם פירטו אסטרטגיות שונות להתמודדות עם רצונות, על ידי סיפוק שיטתי או על ידי ניסיון להפחית את רמת הרצון.

בהיותו חומרני יותר ויותר, העולם מרוצה פחות ופחות מהגשמת ארבע רמות התשוקה. הרצונות כבר לא מספקים. כמה בריחה אלכוהול סמים, אחרים נופלים לדיכאון או אפילו להתאבד. דווקא מהתפכחות וממשבר עולה רמה חמישית של תשוקה, התשוקה לרוחניות. אין להתבלבל עם חוויה דתית. אלא הרצון למצוא תשובה לשאלה האנושית הבסיסית ביותר: מהי מטרת חיינו.

כל רצון מגיע עם שיטת המימוש שלו. השיטה הספציפית להגשמת הרמה החמישית של התשוקה היא הקבלה. כאשר הרמה החמישית של תשוקה לא היתה נפוצה, זה היה הגיוני ללמד קבלה רק כדי לבחור כמה. מכיוון שאנו חיים כעת בתקופה שבה התשוקה הרוחנית התגלגלה ברובה על פני האנושות כולה, יש לגלות את הקבלה ולהוראה לכל אלה המוכנים ללמוד אותה.

לפיכך, אין סתירה בין זמן משבר, שבו, כפי שכתב יהודה אשלג, "מהות הנשמות היא הגרועה ביותר", לבין הופעתה של הדרגה החמישית של התשוקה. המשבר עצמו מחולל את הופעתה הנרחבת של תשוקה רוחנית. עם זאת, על מנת להתגשם, רצון זה צריך לעבור שני תהליכים. הראשון הוא להגיע לדרגה המקסימלית: תהליך שמונע מהמשבר האוניברסלי עצמו ומהייאוש הכללי שלו. השני נקרא "תיקון", מושג מרכזי בקבלה בכלל ובהוראת בני ברוך בפרט. יש לתקן את הקשר שלנו לחיים על ידי מעבר מאגואיזם ואנוכיות לאלטרואיזם. זהו מסע ארוך ומסובך, והוא כולל גם מימד חברתי. לאורך מאות שנים נוצרו הזדמנויות חדשות לתיקון. מעבר מאגואיזם לאלטרואיזם הוא לב ליבו של הקבלה הפרגמטית של בני ברוך. לא זו בלבד שהיא מבטיחה שידע, הרצון הרביעי, ישתמש לטובה אלא שהוא מאפשר הגשמת רוחניות, הרצון החמישי.

הוראה נוספת של בני ברוך עוסקת ברעיון של "חיבור". על פני השטח, המילה שלנו אינה נשלטת על ידי קשר אלא על ידי קונפליקט, לא על ידי אהבה אלא על ידי שנאה. עם זאת, גם אם אנחנו לא יכולים למחוק את האגו, אנחנו תמיד יכולים להתחבר מעל זה. אנחנו לא יכולים למנוע סכסוך. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא ליצור גשר מעל זה ולבנות רמה אחרת. להלן, אנחנו מתנגשים; לעיל, אנחנו מחוברים. הסוג האידיאלי של הקשר שלנו, מלמד לייטמן, היה נשמתו היחידה של אדם, שהתנפצה לנשמות 600,000 שהן שורשיהן של כל נשמות האדם, וכך נוצרה המציאות החברתית שלנו. החיבור שוב בהרמוניה ובאהבה הדדית משחזר את הנשמה האחת, וזה בא לידי ביטוי בהקמת חברה שוויונית והרמונית.

הקבלה האשלגית של לייטמן אינה בשום אופן אתאיסטית. אם אנו מתחברים נכון, הוא מלמד, אנו מגלים בקשרים שבינינו זרימה ומחזור מיוחדים של כוח, המכונה "הכוח העליון". אנחנו יכולים לקרוא לזה גם כוח האל. כוח זה, מסביר לייטמן, "הוא כוח האור, או כוח העולם העליון. זה נקרא בורה, הבורא, מן המילים בו רה, בואו לראות, כלומר כשאנחנו מתחברים אנחנו מגלים את זה ורואים את זה ".

גלגול נשמות הוא גם חלק מתורתו של לייטמן וקשור בקומוניזם אלטרואיסטי. "אנו מתגלמים פעם אחר פעם, הוא מסביר, עד שנגיע למצב שבו אותה חברה" קומוניסטית "מגיעה למדינה בה היא מיושמת דרכנו עלי אדמות. המשמעות היא שאנו בונים חברה מאוזנת שבה הכוח העליון שהוא כוח החיבור והאהבה נמצא בינינו ומחבר בינינו ואז נשיג את התיקון השלם. " עם זאת, לייטמן מתעקש כי אין לבלבל בין הקומוניזם של יהודה אשלג לבין הקומוניזם הסובייטי, שהיה רק ​​מערכת דיקטטורית של מניפולציה רחוקה מקומוניזם "אמיתי".

טקסים / פעולות

אין טקסים בבני ברוך, הטוענים שהם ארגון חילוני. סטודנטים יהודים ויהודים מתפללים עושים זאת בשבת, אבל בנפרד מהמפגשים העיקריים. כפי שקרה לקבוצות הקבלה אחרות מבחינה היסטורית, אפשר לומר שלמידה ושיעורים הם הנוהג הרוחני העיקרי של בני ברוך. שיעורים אלה מתוזמנים בדרך כלל בכל יום ב 3 AM במרכז הפתוח הבינלאומי בפתח תקוה, ואחריהם קבוצות אחרות וסטודנטים בודדים ברחבי העולם באמצעות האינטרנט. לוח הזמנים יוצא דופן הרים גבות בקרב המבקרים, אשר מתעקשים על אי הנוחות שלה עבור אלה צריכים לעבוד למחרת בבוקר. בני ברוך משיב כי ההוראה בלילה היא "פולחן" מסורתי בבתי ספר קבליים, והיה נוהג על ידי ברוך אשלג עצמו. למעשה, הנוהג קיים גם במסורת הנזירות של דתות שונות.

ארגון / מנהיגות

בני ברוך [תמונה מימין] היא רשת של סטודנטים המכירים בסמכותו של מיכאל לייטמן כיורש החוקי יורשו של יהודה וברוך אשלג. יש כמה עובדים במשרה מלאה בפתח תקוה, בעוד שלרוב התלמידים יש עבודה קבועה ועוקבים אחר השיעורים היומיים על ידי השתתפות במרכז או דרך האינטרנט.

כינוס שנתי בישראל מתכנס במרכז הכנסים בתל אביב כ- 8,000 עוקבים. בנוסף, קיימות קבוצות מחקר מקומיות ב -107 מדינות, עם כ- 50,000 משתתפים קבועים בישראל וכ- 150,000 ברחבי העולם, המשתתפים באופן פיזי או באמצעות סטרימינג (הנתון של 2,000,000 מצוטט לעיתים קרובות ומתייחס למבקרים באתר). כינוסים מקומיים נערכו במקומות מגוונים כל כך כמו מקסיקו, טורקיה, ארצות הברית ורוסיה. כנסים וקורסים נערכים באמצעות עמותה ללא כוונת רווח המכונה בני ברוך-קבלה לעם (קבלה לעם). התקשורת הישראלית משתמשת לעתים קרובות בשם קבלה לעם כדי לייעד את התנועה.

בעוד שהתכנית הכללית של ההיסטוריה האנושית והופעתה של הרמה החמישית של התשוקה מפתחים רעיונות של אשלג הבכור, בני ברוך ממשיך ומסביר כי אנו נמצאים בעיצומו של משבר בינלאומי מערכתי חמור במיוחד, שכלל את הצרות הכספיות ב -2008 נכנס לשלב חדש בשנת 2011. המשבר השפיע על המזרח התיכון באמצעות מה שנקרא המעיינות הערבים, כמו גם על ישראל. לדברי לייטמן, נדרש מאמץ מתמשך להציע קבלה לא רק ליחידים אלא גם לחברה. לפיכך, הוקם סניף פעיל חברתי של בני ברוך בשם ארבות (אחריות הדדית) בשנת 2011. ארבות איננה מפלגה פוליטית אלא פועלת באמצעות מספר פרויקטים קהילתיים שמטרתם להפיג את המתח בחברה הישראלית, לקדם את ערכי האחריות ההדדית, ולסייע. קשישים ועניים ותומכים בבני נוער מחוננים להשיג הצלחה בבית הספר ובאוניברסיטה. כמה סטודנטים של לייטמן פעילים בפוליטיקה כחברים במפלגת הליכוד, אם כי בקרב הסטודנטים חלקם מזדהים גם עם מפלגות שונות מאוד. תלמידי בני ברוך הקימו גם מפלגה פוליטית מקומית אוטונומית בשם ביחד (ביחד), שהשתתפה בבחירות המקומיות בשנת 2013 בפתח תקווה. ביחד הייתה המפלגה הפוליטית שנבחרה ביותר בעיר ובחרה ארבעה נציגים למועצת העיר. הם הפכו לחלק מהאופוזיציה, כנגד רוב הכולל נציגים של מפלגות שונות.

הקבלה בכלל מעוררת השראה בכמה אדריכלים, ציירים ומוסיקאים מודרניים. בני ברוך פעילה מאוד בתחום המוסיקה והריקוד, שם השפיעה ישירות על אמנים ישראלים, רוסים, אוקראינים, קנדים, קרואטים ואמריקנים, ביניהם ארקדי דוכין, טוני קוסינק, רמי קלינשטיין, הארון (הדור האחרון). בנוסף לשחקנים ולנגנים, בני ברוך כולל אמנים ויזואליים שעבודתם מושפעת ישירות מתורתו. אחת האמניות היא ילידת אוסטריה, זניטה קומד, שעבודותיה כוללות הן סמלים קבליים והן ציטוטים מאוירים של יהודה אשלג ולייטמן. הציורים והמתקנים שלה הוצגו בגלריות מובילות בווינה ובמקומות אחרים

בצורה ספרותית ולא חזותית, אותן מחשבות באות לידי ביטוי בזכרונותיו של ג'ף בוגנר האגואיסט, מסע למסע מחיים של חברה חברתית משועממת מניו יורק ועד הקבלה, מלמטה למעלה, מקבלת פנים ועד להשפעה, ודוגמה של יצירה ספרותית בהשראת בני ברוך. דוגמה נוספת היא הרומן המקובל, שנכתב על ידי סמיון וינוקור, תלמיד בבני ברוך ומנהל קולנוע שזכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ב 1999. "הרומן הקולנועי", שנכתב ברוסית ותורגם למספר שפות, מספר את סיפורו של יהודה אשלג בצורה חצי בדיונית ופואטית.

בעיות / אתגרים

אף על פי שישראל הפעילה את הקמפיין התקשורתי הראשון נגד פולחן ב- 1974, שמטרתו הייתה בעיקר תנועה המיובאת מהודו, משלחת האור האלוהית, המאמצים הבאים לחקיקה ספציפית נגד "כתות" מעולם לא הצליחה. הם הופעלו מחדש ב- 2015, לאחר שאליאור חן והפוליגמיסט גואל רצון נדונו לעונשים חמורים על עבדות, אונס והתעללות בילדים ב- 2011 ו- 2014.

כבר ב- 1992 הבחינו הסוציולוגים נורית זידמן-דביר וסטיבן שרוט (1992) בתכונה ייחודית של התנועה נגד הפולחן בישראל: "בניגוד לחברות מערביות אחרות, יוזמות ופעילויות הפולחן הפעילות והיעילות ביותר בישראל. המתבצעת על ידי אינטרסים וארגונים דתיים ובעיקר על ידי החרדים. הארגונים החרדיים בישראל משתתפים בתנועה האנטי-פולחנית, יחד עם קבוצות חילוניות מאוד ויחידים, והם מגנים כקבוצות "כתות" שנראו כמושכות יהודים מהיהדות או מכופרים אחרת.

בני ברוך זכתה לביקורת מצד התנועה האנטי-פולחנית הישראלית, הן בשל היותה "כת" והן כמייצגת את חכמת הקבלה. בקולי קולות במיוחד נגד בני ברוך בתקשורת הישראלית היו ארבעה סטודנטים לשעבר, אב לסטודנטית לשעבר, אשתו לשעבר של סטודנט, ומנהיגה של התנועה הישראלית הגדולה ביותר נגד הכת. הם הציעו תצהירים בתביעה אזרחית של אחד מהם, כתבו לפוליטיקאים ופרסמו מאמרים עוינים הן בתקשורת המודפסת והן באתרי אינטרנט.

בני ברוך הואשם בכך שהוא פולחן אישיות המשקף את מנהיגו, יצירת אקלים שבו מתנתקים התלמידים ממשפחותיהם, נכנעים לעבודה והזדמנויות לקריירה, לשמור על שליטה קפדנית על תלמידיו ועל הפרדת תלמידים מהחברה הגדולה. המבקרים טוענים גם כי הקבוצה מנצלת חברים על ידי דרישה לתרומות כספיות מוגזמות.

טענות אלה אינן מקוריות ולמעשה הן חלק חלקי מהטיפול הסטנדרטי נגד כתות באינספור קבוצות שתויגו כ"כתות "והותקפו על ידי שימוש בחברים לשעבר ממורמרים כמקור עיקרי. גם אם מקבלים את התפיסה הסטנדרטית של "כת" שהציעו אנטי-כתנים, אולם בני ברוך כמעט ולא יתאים. הוא אינו מציע "המרה" דתית מדת אחת לאחרת. מרבית החומרים והשיעורים של בני ברוך מופצים ללא עלות. מקור ההכנסה העיקרי שלו הוא מעשר, אם כי לא כל התלמידים מעשר ואלו שאינם מקבלים שום סנקציה. מנהג זה ספג ביקורת, אך הוא נפוץ למדי בקרב קבוצות ממוצא יהודי ונוצרי כאחד. מעשר הוא מנהג עתיק יומין בכנסיות פרוטסטנטיות רבות והוא נוהג מרכזי בכנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים.

בכל הקבוצות הרוחניות מנהיגים ובעיקר מייסדים נחשבים בכבוד רב. בבני ברוך, לעומת זאת, אין פולחן אישיות בזבזני של המנהיג. כתביו של לייטמן אינם נחשבים לנורמטיביים, בניגוד ל זוהר ופרשנויותיה מאת יהודה וברוך אשלג. סגנון ההוראה של לייטמן מפנה כל הזמן את תשומת הלב למה שהוא מכנה "השיטה", הנובעת מכתבי מוריו, ולא על עצמו או על כתביו שלו.

סטודנטים מבטלים כהשמצות בלבד את הביקורת לפיה לייטמן "מכתיב" את בחירותיהם בעניינים כמו עבודה, נישואין וגירושין, אף שהם מודים בכך שהם עשויים להתייעץ עמו בעניינים אישיים. בפרט הם מכחישים בתוקף שהוא מזמין את התלמידים לעזוב את העבודה כדי להקדיש את חייהם אך ורק לבני ברוך. כתבי לייטמן מדגישים למעשה את ערך העבודה. לטענתו, אדם שאינו עובד ובכך אינו מסוגל לפרנס את משפחתו, פוגע למעשה בדרכו הרוחנית. התלמידים מתבקשים להיות חברים פעילים בחברה, לשלם מיסים, לשרת בצבא, להמשיך בקריירה ולהשקיע במשפחותיהם.

תחום ביקורת נוסף נוגע לנשים. גברים ונשים נפרדים במהלך שיעורי הלילה (אם כי לא בשיעורים או בקורסים אחרים), כאשר בדרך כלל נשים עוקבות אחר הפגישות מחדר נפרד. מסיבה זו ומסיבות אחרות הואשם בבני ברוך בגישות אבות ובאפליית נשים, ביקורת שנשמעה גם נגד קבוצות קבלה אחרות, יהדות החסידות ויהדות אורתודוכסית בכלל. אמנם, חזון האישה בקלאסיקות הקבלה, כולל יצירותיו של יהודה אשלג, הוא מסורתי במקצת, ופרקטיקת ההפרדה במהלך השיעורים נפוצה גם בקבוצות חרדיות יהודיות. עם זאת, מדי פעם זה מצטמצם לקריקטורה גרידא בראיונות שניתנו על ידי כמה חברים לשעבר לוחמים. הם טוענים כי לייטמן מעודד את הבעלים להקדיש לנשותיהם "לא יותר משבע דקות של תשומת לב ביום." זה נחשב כמגוחך בעיני תלמידי בני ברוך. עבודות של לייטמן מדגישות את ערך הנישואין, המשפחה, יחסים בריאים בין בעלים לנשים. לייטמן ריכז סדרת תורות ברוח האשלגים על חשיבותם של יחסי אהבה בין בני זוג, וזה אכן נושא חוזר בהרצאותיו. הוא גם מציין כדוגמא את יחסו עם אשתו ואת העובדות שהוא בדרך כלל מטייל איתה על חוף הים לפחות שעה אחת בכל יום ויוצא לחופשה משפחתית לפחות שלוש פעמים בכל שנה. הרעיונות של לייטמן לגבי נשים הם בהחלט רחוקים מהפמיניזם כפי שהובן בתרבות הליברלית של המאה העשרים ואחת. אך הם אינם מקדמים התעללות או אפליה של נשים, וגם לא של הומוסקסואלים. למעשה, הבעלים של הבר ההומואים התל אביבי ההיסטורי אוויטה, שי רוקח, הוא גם פעיל להט"ב ידוע בישראל וגם סטודנט של בני ברוך. בהזמנתו נאם לייטמן בשנת 2011 במרכז הגאה בתל אביב.

ביקורת על בני ברוך צריכה להיות מובנת חלקית כחלק מהשידרוג הישראלי האחרון של "מלחמות הכת" האירופיות והאמריקאיות הוותיקות יותר. אנטי-פולחן מתרחש באופן שגרתי על האשמות של בני ברוך על שטיפת מוח ושליטה מוחית שהתפתחו במהלך "מלחמות הכת" מאת מרגרט סינגר (1921-2003) ושאר המאמינים אנטי פולחן, וכן ביקורת יסודית על ידי חוקרים אקדמיים עיקריים של תנועות דתיות חדשות. במסגרת זו נטען גם שהתלמידים מתבקשים לחתום על "חוק" קפדני וכי חלק מההוראות נשמרות בסוד ונחשפות רק לקבוצות נבחרות של יוזמים. הסטודנטים מכחישים זאת, והמחקר האקדמי על בני ברוך לא מצא ראיות להאשמות אלה. מאידך גיסא, המחלוקת הישראלית על בני ברוך חורגת מהסטריאוטיפים האנטי-פולחןים וגם היא חלק מהמאבק על הקבלה.

קבלה הייתה נתונה לפרשנויות רבות ושונות. ניתן להבחין ביניהן לארבע קבוצות: אקדמיות, דתיות, אזוטריות ופרגמטיות. פרשנויות אקדמיות במסורת של שלום, שנציגו העכשווי העיקרי הוא משה אידל, מנסות לשחזר את הגרסאות העתיקות ביותר של הקבלה באמצעות עיון בטקסטים. לעתים קרובות הם ביקורתיים כלפי פרשנויות פרגמטיות. מבחינתם האחרונים מפשטים את מה שזו מערכת מסובכת מאוד של טקסטים ומסורות, ומטילים משמעות קוהרנטית למקורות נפרדים ולעתים קרובות סותרים. פרשנויות דתיות מתעקשות כי הקבלה קשורה באופן מהותי למצוות יהודיות ולחלק מדת, היהדות. בחלק מהפרשנויות הללו, אם כי בשום פנים ואופן בכלל, הקבלה היא למעשה התוכן האזוטרי של היהדות. לאלה הדוגלים בפרשנות הדתית, אין הגיון בהוראת קבלה למי שאינו כשיר, וללמד אותה לא-יהודים זה כמו חילול הקודש.

פרשנויות אזוטריות הוצעו על ידי אוקולטיסטים כמו מאדאם הלנה בלוצקי (1831-1891), מייסדה הראשי של החברה התיאוסופית, ומייסדי "הסדר הרמטי" של שחר הזהב. הם לקחו טקסטים קבליים וקראו אותם דרך עדשות המערכות האזוטריות שלהם.

לעומת זאת, פרשנויות פרגמטיות כמו הכחשת בני ברוך כי הקבלה היא חלק מדת או ממערכת אזוטרית נתונה. קבלה עבורם היא התשובה לרצונות הרוחניים האנושיים העמוקים ביותר. ככזה, ניתן ללמדו אנשים מכל הדתות ואינו דורש הסבה ליהדות או שמירה על מרשמי היהדות. בעוד שהמאסטים המובילים בקבלה פרגמטית אינם מתעלמים מהספרות האקדמית, הם מחפשים קוהרנטיות, פשטות ועצות רוחניות נאותות כאשר החוקרים מדגישים מורכבות, סתירות ותיאוריה.

המאבק על הקבלה בין ארבעת הפירושים הללו אינו קוגניטיבי גרידא. בתהליך זה, עצם הרעיון של הקבלה בנוי מבחינה חברתית ומשא ומתן פוליטי. כל פרשנות משרתת את תכליתה. הסכסוך הוא כמעט בלתי נמנע. דתיים המעמידים פנים שיש להם הסמכות היחידה להגדיר את הקבלה כחלק מהיהדות רואים באקלים האנטי-פולחני השורר כיום בישראל הזדמנות לחזק את מעמדם על ידי תיוג כקבלה פרגמטית לא דתית "פולחן", שבני ברוך היא הדוגמה המוצלחת ביותר. היסטוריונים אקדמיים של קבלה וחוקרי דת השוואתית, שאין להם אהדה למערכות פרגמטיות, עשויים לתרום את ההערה השלילית מדי פעם. אפילו לקבוצות אזוטריות ספציפיות יש אינטרס לפסול את הקבלה הפרגמטית כמתחרה למותגי התורות הקבליות שלהם.

יהיה זה נאיבי לראות את המחלוקת הזאת כנובעת מסיבות תיאורטיות או פילוסופיות בלבד. הניסיון "קבלה" של הקבלה הוא בעיקר מאבק על השלטון. הגדרות דתיות, במידה מסוימת, אקדמיות ואזוטריות של הקבלה מקודמות על ידי קבוצות שיש להן אינטרס לאשר את כוחן, בכך שהן מוכיחות כי דעת הקהל הכללית מקבלת על עצמן את תפקידן העצמי כמקפיד על הגדרה "אותנטית" מה הקבלה.

IMAGES
תמונה #1: רפרודוקציה מספריית הקונגרס של הדף הראשון של המהדורה המודפסת הראשונה של ספר הזוהר, מנטובה, 1558.
תמונה #2: תצלום של יהודה הלוי אשלג. הוא ידוע גם בשם בעל הסולם, "בעל הסולם", כי הוא היה מחברם של סולם, "הסולם", פירוש על ספר הזוהר.
תמונה #3: תצלום של פיליפ שאגרה ברג (1927-2013), הידוע יותר בשם פייבל גרוברגר. ברג הקים את מרכז הקבלה.
תמונה #4: תצלום של ברוך אשלג, חסיד יהודה אשלג.
תמונה מס '5: תצלום של מיכאל לייטמן, שהקים ומנהל את המכון לחינוך ומחקר בני קבלה. לייטמן היה תלמידו של ברוך אשלג.
תמונה #6: העתקה של הלוגו של בני ברוך.

ביבליוגרפיה

בן טל, שי. 2010. "בני ברוך - סיפורה של תנועה דתית חדשה". Akdamot 25: 148-67 [עברית].

בני ברוך. 2008. קבלה לתלמיד. טורונטו, אונטריו וברוקלין, ניו יורק: הוצאת "לייטמן".

בוגנר, ג'ף. 2014. האגואיסט: זיכרונות. טורונטו, אונטריו וברוקלין, ניו יורק: הוצאת "לייטמן".

הוס, בועז. 2015. "קבלה והתחדשותה העכשווית". 8-18 ב קבלה וסופיות: אמונות ופרקטיקות אזוטריות ביהדות ובאיסלאם בעת החדשה - כנס השנתי של המכון ללימודי היהדות ע"ש 8 (קיוטו: המרכז לחקר בינתחומי של הדתות המונותיאיסטיות, אוניברסיטת דאשישה).

קומאד, זניטה. 2015. WE: האמן, המקובל, ואת CircXperiment. טורונטו, אונטריו וברוקלין, ניו יורק: הוצאת ARI.

מאיירס, ג'ודי. 2011. "קבלה עבור הגויים: נשמות מגוונות ואוניברסליזם בקבלה בת זמננו". 181-212 ב קבלה והתחדשות רוחנית בת זמננו, בעריכתו של בועז הוס. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

פרסיקו, תומר. 2014. "ניאו-חסידות וניאו-קבלה ברוחניות ישראלית עכשווית: עלייתו של העצמי התועלתני." אלטרנטיבי רוחניות וסקירה דתית 5: 31-54.

וינוקור, סמיון. 2012. המקובל: רומן קולנוע. תרגום אנגלי. טורונטו, אונטריו וברוקלין, ניו יורק: הוצאת "לייטמן".

זיידמן-דביר, נורית וסטיבן שרו. 1992. "תגובת החברה הישראלית לתנועות דתיות חדשות: ISKCON ו- Teshuvah" כתב עת למחקר מדעי של הדת 31: 279-95.

תאריך הודעה:
3 יולי 2016

שתפו אותי